מעלת ימי הפורים

ב' אדר התשפ"ה | 02/03/2025 | 19:22

יום הכפורים – כפורים

מעלת ימי הפורים רבה וגדולה, ובזוהר הקדוש (תקוני זוהר דף נז ע"ב) משמע שקדושתו גדולה מקדושת יום הכיפורים, שהרי תלה את יום הכיפורים שהוא דומה לפורים.
וידועים דברי הגר"א (הובאו דבריו בפחד יצחק פורים ענין ח אות א), כי בכל המועדים דרשו רבותינו חציו לה' וחציו לכם, וביום הכיפורים כולו לה', שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא כל היום קדש קדשים לה', ואף על פי שהוא יום טוב כמאמר הגמ' (תענית ל:) לא היו ימים טובים וכו". וביום פורים להיפך, אין חציו לה' וחציו לכם, אלא כולו לכם, שכל היום אדם עסוק בקיום מצוות היום ובאכילה ושתיה, והטעם לכך, שאת חציו לה' של פורים, השלמנו כבר ביום הכיפורים, ומה שאוכל כעת זה ה'חציו לכם' של יום הכיפורים, נמצא שיום פורים הוא חלק מיום הכיפורים וקדושתו רבה מאוד, ואפשר להגיע בו למדרגות נעלות.
והרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע, כתב בספרו דברי יחזקאל (פורים עמ' נג), שיום הכיפורים היא רק כ-פורים, כי ביום הכיפורים רק הכהן הגדול השיג את הקדושה הזאת, ובפורים יוכל כל איש מישראל להשיג הקדושה הזאת.
עוד אומרים בשם הרה"ק מפשיסחא זי"ע - שידוע שפורים – כיום כיפורים, ומה בכל זאת ההבדל, בפורים מתחפש היהודי לגוי והריהו שותה לשכרה, ואילו ביום הכיפורים מתחפש הגוי ליהודי ומתעטף בטלית ובא לבית הכנסת. (אוצר הפרפראות פורים עמ' רמד).

אור הפורים גדול מאד ואפילו לעתיד לא יתבטל

אמרו רבותינו (מדרש משלי פרשה ט, ב), שלעתיד לבוא כל המועדים יתבטלו חוץ מפורים, כיון שביום פורים יש את האור הגדול הזה, ואור זה גם בימות המשיח לא יתבטל, וביאור הענין הוא, שבכל חג יש אור השייך לבחינה של אותו חג, ולא שיתבטלו האורות של שאר המועדים, אלא שלעתיד לבוא עם ישראל יעמדו במדרגות נעלות, למעלה מן האורות של המועדים, עד שאותם אורות לא יהיו נחשבים, בבחינת 'שרגא בטיהרא מאי מהני' [-אור של נר בצהרי היום מה הוא מועיל], אבל האור הזה של הפורים, גם לעתיד יהיה אור גדול, ולכן לא יתבטל לעתיד לבא.

חג הפורים הוא כללות כל המועדים

החיד"א בספרו "דבש לפי" (מערכת פ אות ב) כותב שחג הפורים כולל בעניניו את כל המועדים כולם, שבו נעשו ניסים כעין כל החגים. כיצד, בפסח הוציאנו מעבדות לחירות, אף בפורים הוציאנו ממות לחיים. חג הסוכות הוא כנגד ענני כבוד, אף בפורים נכנסו תחת כנפי השכינה כמו שכתוב (אסתר ח, יז) "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". בראש השנה ספרי חיים ומתים נפתחים, אף כאן היו נתונים בסכנה אם לחיים אם למות וכו'. ביום הכיפורים הקב"ה מחל לעם ישראל על עוון העגל. ובפורים נמחל להם מה שעבדו עבודה זרה. חג שבועות הוא יום מתן תורה, ובפורים הדור קבלוה מרצון. ונרמז בר"ת פורי"ם, פסח, וסוכות, ראש השנה, יום הכיפורים, מתן תורה.

היצר הרע בזמנים גבוהים מבלבל את הדעת

בפולין היו רגילים לומר, כי מדרך הגנבים להסתובב ברחבי הנמל, מקום אשר עשירי עם מהלכים כשבאמתחותיהם כסף וזהב לרוב, הללו היו משליכים מטבע על הארץ, ובשעה שהיה העשיר מתכופף להגביהו והיה מסיח דעתו לרגע מאוצרותיו היו הגנבים בורחים עם האוצר הגדול בידיהם. ואמרו על כך ש'קונץ' זה מועיל רק למי שאינו יודע מערמימות הגנבים, כי המכיר בנכליהם נזהר ביותר שלא ללכת אחרי מחזות שוא ואינו מסיח דעת כלל ונשארים שאוצרותיו בידו.
כך היצר הרע בהגיע זמנים גבוהים הריהו משליך 'מטבע' לבלבל דעת להיות עסוקים בזוטות להסיחנו מן העיקר שלא ננצל כראוי את הזמנים ושלא נעמוד בתפילה לפניו, אין לנו אלא להכיר בנכלותיו ולהזהר ממנו עד מאד.

מיתוק הדינים

ביום פורים נעשה מיתוק הדינים הקשים מעל עם ישראל, על ידי הבינה העליונה, הנקראת 'מי' בגימ' נ' שערי בינה, שממתקת את הדינים, וזה הנס הגדול שהיה בפורים, ודבר זה חוזר בכל שנה ושנה בימים אלו. ומילת "פרים" (חסר ו') רומזת לזה, שהיא אותיות פ"ר - י"ם, והיינו פ"ר דינים קשים שבהם מכים את הרשעים, והם מנצפ"ך, ה' אותיות הסופיות שעולים בגי' פ"ר, וזה נמתק ביום הזה על ידי הבינה העליונה הנקראת י"ם.
והנה פ"ר, הוא חמש גבורות מנצפ"ך, ואם נחלק אותו לחמש - כל אחד יעלה נ"ו, שזה 'דין' אחד, ובדרך כלל הנהגת העולם היא ע"י דין, בכל השנה - הקב"ה מנהיג את העולם בדין אחד - נ"ו אחד. ובראש השנה, שהוא יום הדין הגדול והנורא, אז הוא מנהיג אותו בשני דינים פעמיים נ"ו, וזה רמוז במה שאומרים בתפילת ר"ה "תן פחדך" שעולה גימ' קי"ב, פעמיים נ"ו.
וכעת ביום פורים, נמתקים כל הה' גבורות, ה' פעמים נ"ו. והובא בשער הכוונות (ענין פורים דרוש א), לכוין אותם בברכה האחרונה שמברכים על המגילה, "האל הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו." חמש פעמים נ"ו, ובכל פעם מכוונים אל אות אחת מן מנצפ"ך, ובזה מכים את הרשעים, ומתמתקים כל הדינים מעל עם ישראל.
גם אצל אלישע הנביא ראינו ענין הפ"ר דינים הללו. במלכים (ב ב, יט) מסופר על מי יריחו שהיו מרים, ואלישע הנביא המתיקם על ידי שלקח צלוחית חדשה ושם בה מלח, והשליך את המלח למים ונרפאו המים, ונהפכו לטובים ומתוקים, ועל ידי זה יכלו אנשי יריחו להשקות את שדותיהם, וקראו המעיין על שמו 'מעיין אלישע'. והיו שם נערים קטנים שהיו מנוערים מן המצוות רקים ופוחזים, שהיו מוכרים מים בעיר, וכעסו על אלישע על שקיפח את פרנסתם, והיו מלעיגים עליו ואומרים לו: 'עלה קרח - עלה קרח', ובאו שני דובים מן היער, ואכלו מהם מ"ב נערים. ובגמרא סוטה (מז.) איתא למ"ד שהיה שם נס בתוך נס, ולא היו שם לא דובים ולא יער, ונברא יער במיוחד כדי להעניש אותם, ואף שהקב"ה מוחל על כבודו מכל מקום על כבוד הצדיקים אינו מוחל, ובשביל זה אף ברא בריאה חדשה.
ובעלי הסוד ביארו בזה (עי' אורות הש"ס סוטה מז: בשם הרה"ק מרוז'ין), שלא היו שם לא דובים ולא יער כלל, אלא, עונשם בא על ידי הדינים הקשים שעל ידם מענישים את הרשעים כנ"ל, וזה רמוז שם בפסוק, דובים - כתוב שם בכתיב חסר 'דבים', והוא בגי' נ"ו, ויצאו שני דבים - פעמיים נ"ו, מן היער, 'יער' הוא בגי' פ"ר, שהם הפ"ר דינים דמנצפ"ך, ויצאו שני דינים מן הפ"ר ואכלו את מ"ב הנערים.
נחזור לענין, המן הרשע היה אוסטורלוגוס גדול [-חוזה בכוכבים], וכל מעשיו היו מכוונים כנגד העולמות העליונים, 'והפיל פור' על עם ישראל, ורצה לשלוט בעם ישראל על ידי שיכניסם בדינים הקשים. וידוע שעם ישראל נרמזים באות ו' דשם הוי"ה, שהוא כנגד בן הזכר העליון שהוא בחינת ישראל. ו'הפיל פור' היינו שלקח אות ו' שהיא בחינת ישראל והכניסם בתוך הפ"ר דינים, ונהיה 'פור'. אבל לבסוף 'ונהפוך הוא', הקב"ה בחסדיו הגדולים השפיע לאות ו' (לישראל), שפע גדול מאימא עילאה, על ידי חמשים שערי בינה, ונתמתקו הדינים מעם ישראל, והרשעים הוכו שוק על ירך על ידי הדינים הקשים.

יום מסוגל מאוד לקבלת תפילות

דע, כי מעלת יום הפורים גדולה מאוד, שהוא יום עצום ומסוגל לקבלת התפילות לכל מה שיבקש האדם, כמאמר הגמ' (בב"מ עח:) 'כל הפושט נותנים לו', כל מי שמבקש – נענה.
כתב הפלא יועץ (טברסקי פורים עמ' קח) כי יום פורים קדושתו רבה מאוד, כי בכל הימים לא כל תפילה ראויה להתקבל, אבל בפורים כל המתפלל בכוונה תפילתו בוקעת רקיעים ומתקבלת, ורמז לדבר "ובבאה לפני המלך" (אסתר ט, כה) שהתפילות באות לפני המלך.
ובענין זה, היה רגיל האדמו"ר מגור, לתאר בכל שנה על שלחנו הטהור כמה גדול היום הזה, להתקבל בו כל אשר יבקש האדם. והיה מספר את המעשה הבא, כי בזמן הבעש"ט הקדוש, היתה מרשעת אחת שהיו באים אצלה והיתה לוקחת בשכרה חמש מאות דינרי זהב, והיה איזה יהודי אחד עשיר, שנתפתה לילך אצלה ולקח עמו הכסף הדרוש. והנה בדרכו לשם, שמע צעקות נוראות מאיזה בור גדול, וראה שם משפחה שלימה עם ילדיהם, אשר שמו אותם בשבי, על שחייבים כסף למושל עבור חכירות, וכשראה אותם, ריחם עליהם ופדה אותם והוציאם לחירות, ושב לביתו. ובאותה שעה, נהיה רעש גדול בשמים על המעשה הזה, איך הכניע את יצרו הרע, וקיים מצוה כה גדולה, ונתנו לו על זה שכרו מושלם שכל היוצא מפיו יעשה, אך דא עקא יש חשש שיבקש דברים שאינם רצויים, כתחיית המתים וכדו', ולכן גזרו עליו שכל ימיו יהיה שיכור, וכך לא יוכל לבקש שום בקשה מכיון שאין בו דעת.
בזמנו של רבינו ישראל הבעל שם טוב זי"ע היתה גזירה קשה, וסכנה גדולה ריחפה על עם ישראל, שלח אליו הבעש"ט שליחים, והורה אותם שיבקשו ממנו לברך שתתבטל הגזירה, וכשבאו אליו ופג יינו ביקש עוד בקבוק יין, ולא נתנו לו עד שאמר שתתבטל הגזירה וכן היה ונתבטלה. והיה מסיים האדמו"ר, שכך הענין גם בפורים, שהוא יום שכל מה שיבקש בו האדם, תתקבל בקשתו. ולכן כדי שהאדם לא יבקש הרבה בקשות וכדו', לכן נצטוינו 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע' (מגילה ז:), וזהו מרוב גדולתו וקדושתו של היום הזה, ולמדים אנו מכאן כמה גדולה מעלת היום הקדוש הזה. (ליקוטי הרי"מ פורים עמ' רכה).

ההזדמנות הגדולה לתפילה וישועה

הרמב"ם בהלכות מגילה (פרק ב הלכה טז) פוסק: "ואין מדקדקים במעות פורים, אלא כל הפושט יד ליטול נותנים לו".
הפירוש הפשוט הוא שמדובר כאן על גדר הלכתי, שהגם שבשאר ימות השנה בודקים כל מי שפושט את ידו לצדקה, אם אכן זכאי הוא ליטול מקופה של צדקה, מכל מקום ביום אחד בשנה - בפורים - לא בודקים, אלא כל הפושט יד ליטול נותנים לו!
לימדונו רבותינו, שבמשפט זה טמון תוכן עמוק יותר: אם נפנים את הדברים, נצא כולנו בעזרת השם יתברך, עם תובנות מעשיות, ונשכיל לנצל כראוי את ההזדמנות החד שנתית שניתנה לנו ביום הפורים.
הדברים התפרסמו בשעתו, על ידי אברך חרדי שגר עד היום בלייקווד שבארצות הברית, ובשעתו למד כאברך צעיר בישיבת לייקווד, שנוסדה על ידי רבי אהרן קוטלר זצ"ל.
אותו אברך היה נשוי עשר שנים ולא זכה לפרי בטן. הוא עשה את כל ההשתדלויות שהציע עולם הרפואה, אך הישועה לא הגיעה. ולא זו בלבד, אלא היתה לו בעיה בריאותית לא פשוטה, וגם כאן נלאו הרופאים מלמצוא לה מזור.
לאחר שבסיעתא דשמיא נושע משתי הבעיות, הוא כתב מכתב שהתפרסם ברבים, וזכה לכינוי 'המכתב מלייקווד'. הוא כתב את המכתב לא לפני שהוא 'מתנצל' על כתיבתו:
"אני אברך צעיר, שאינו ראוי לומר לאחרים גדולים ממני מה לעשות", כך הוא פותח את מכתבו.
"מצד אחד, מי אני ומה אני כי אכתוב דברים, ואפרסם אותם בפרהסיא? מצד שני, איני יכול לשתוק! ליהודים רבים יש צרכים ומצוקות, ואיני יכול למנוע טוב מבעליו! יש בידי 'מכרה זהב', שהנני נרעש מגודל יקרתו, והיאך אהיה 'עניו' בשעה כזאת, ולא אודיע על מציאותו לאחי שנמצאים במצוקה, והם כה זקוקים לו? "כיון שהתקרבנו לתענית אסתר וליום הפורים, עיינתי במה שכותבים הספרים הקדושים על מעלת יום הפורים, בו 'כל הפושט יד - נותנים לו', ומתוך העיון בדבריהם, נוכחתי ללמוד ולהבין כי במשפט זה טמון עומק עצום, מלבד הפן ההלכתי. ביום הפורים כל הפושט יד למלכו של עולם, בתפילות ובתחנונים - נותנים לו!
"בעוד שבכל ימות השנה כשהאדם ממתפלל לקב"ה ומבקש ישועה - בודקים אותו, אם אכן מגיעה לו הישועה, ואפילו ביום הכפורים לא כל תפילה מתקבלת ב'אופן אוטומטי', אלא שוקלים זכויות כנגד חובות - יש יום אחד בשנה, יום הפורים, שבו התפילות מתקבלות בלי בדיקות מדוקדקות, וכל הזקוק לישועה ופונה לבורא עולם בתפילות ובתחנונים - נענה!
"ככל שהוספתי לעיין בספרים הקדושים, קיבלתי תחושה שמשהו ענק מסתתר מאחורי המשפט שבפורים 'כל הפושט יד נותנים לו', ונגעתי רק באפס קצהו. החלטתי באותה שנה לשנות את סדר היום בפורים, מכפי שהייתי נוהג בכל שנה. באותה שנה השקעתי בתפילות! קמתי כשעתיים לפני הנץ החמה, כשהעולם עדיין צלול, בהיר ונקי, ובמשך כשעתיים בכיתי ביחד עם אשתי. "אמרנו תהילים באופן מיוחד, ובהגיענו למזמור כ"ב - אותו מזמור שאמרה אסתר, כשנכנסה במסירות נפש למלך אחשוורוש, תוך שהיא מסכנת את חייה: 'למנצח על אילת השחר מזמור לדוד א-לי א-לי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי' - התחננתי לבורא עולם: 'רבונו של עולם! אני מבקש ממך זרע של קימא! אני מבקש ממך פתרון לבעיה ממנה אני סובל! רבונו של עולם אני יודע שאתה רוצה רק את טובתי, אלא שאתה מבקש ממני: 'השמיעיני את קולך כי קולך ערב', אתה רוצה לשמוע מפי שאני 'קשור' אליך, ומכיר בכך שהישועה יכולה לבוא רק מידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה. אנא ממך, בורא עולם! יום פורים הוא יום המסוגל לתפילה, ואני מבקש ממך 'להודיע שכל קוויך לא יבושו', ומי שמקווה ומתפלל לה' - זוכה לישועה!
"לאחר שעתיים של בכיות ותפילות, ניגשנו להתפלל כותיקין. לאחר התפילה וקריאת המגילה, קיימנו את מצוות היום, ועוד נותר לנו זמן, במשך היום, לסגור את דלת הבית, ולשוב ולבכות על העניינים האלו, שאנו כה זקוקים להם...
"הריני מצהיר ומעיד עלי שמים וארץ, שעד ליל הסדר, תוך שלושים יום בלבד, שתי הישועות הגיעו!!
"אחי! לא עת לחשוב, לא עת לשקוט ולנוח! אני קורא לכם בפרהסיא: תנצלו את יום הפורים כדת וכראוי! שערי שמים פתוחים, השטן הוא זה שמבלבל את דעתנו, ומריץ אותנו מכאן לשם ומשם לכאן, וגורם לנו לבזבז את היום הקדוש הזה על השתוללויות שלא במקומן!
"בוודאי יש לקיים את כל מצוות היום בהידור, אבל אל לנו לאבד את הגבולות, אל לנו להתעסק בטפל ולזנוח את העיקר. יש להקדיש זמן, 'לתפוס פינה שקטה', להתפלל ולבקש מה' את כל הבקשות, מתוך הכרה והרגשה שכל כולנו תלויים בחסדי השי"ת, וביום זה מובטח לנו כי 'תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור'".
התפילות פעלו את פעולתן
רבותי! זה 'עובד'! אני מכיר זוג המתגורר בבני ברק, שבמקור הם מאופקים. גם להם היתה בעיה של עקרות, ולאחר שקרא הבעל את המכתב של האברך מלייקווד, פנה לאשתו בעדינות ואמר לה: "מנהגנו בכל שנה לנסוע ביום הפורים למשפחה שלך באופקים. מתאספים שם לסעודה כל אחיך ואחיותיך, ואכן זהו מפגש 'חד שנתי' משמח ביותר. אולם השנה אני מבקש ממך: הבית שלנו בלי ילדים... בואי נשאר בבית ביום הפורים הקדוש, וננצל את היום לתפילות!"...
הוא סיפר לה על "כל הפושט יד נותנים לו", על "להודיע שכל קוויך לא יבשו", ועל "מרדכי בן יאיר - בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו בן שמעי - בן ששמע אל תפילתו, בן קיש - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו". הוא הסביר לה את כח התפילה שיש ביום המסוגל הזה!
לא קל היה לו לשכנע את האשה לוותר על מפגש משפחתי כזה של פעם בשנה, אך לאחר ששמעה את כל דבריו שנאמרו בנחת ובעדינות - סברה וקיבלה.
במכתב שכתב האברך הזה, והתפרסם ברבים, הוא כותב: "נשארנו באותה שנה בביתנו. קיימנו את כל המצוות בהידור, ואף סעדנו את סעודת פורים בשמחה. אולם הקדשנו זמן רב לתפילות, בדיוק כמו שעשה האברך מלייקווד. ניצלנו את אשמורת הבוקר, שהוא הזמן המסוגל ביותר, לתפילות ולבכיות...
"והריני מודיע לכם: לאחר פחות משנה, עשינו בסיעתא דשמיא סעודת פדיון הבן, לבננו הבכור שנולד!"...

חדרי האוצרות והמבוא אליו

השטן יודע היטב את מעלתו הגדולה של היום הזה, בו שערי שמים פתוחים, וכל הפושט יד ומבקש - נותנים לו. לכן הוא משתדל, ביתר שאת וביתר עוז, לגרום לכך שיהודים ישתוללו ברחובות, יבזבזו את הזמן על קפצונים, ובלבד שיגיע כבר זמן צאת הכוכבים, והזמן המסוגל יחלוף ויעבור, בלי שנוצל כראוי. משל למה הדבר דומה? לאדם שקיבל רשות להכנס אל גנזי המלך למשך זמן קצוב, וליטול במשך הזמן הזה כאוות נפשו. מה עושים הממונים כדי שהלה לא ירוקן את הקופה? הם מעמידים במבוא המוליך אל חדר האוצרות, שולחנות עמוסים במאכלים טעימים, מפיצי ריח ניחוח, כאשר בחלל המבוא מתנגנות מנגינות ערבות, נעימות לאוזן, וכל זה כדי שהלה יאכל ויתענג כמה שיותר זמן בחדר הזה, וכך לא ייוותר לו זמן לשהות בחדר האוצרות.
הבה נזכור! פורים הוא יום תפילה ובקשה! כל אחד צריך לדאוג להקדיש זמן לתפילות. שערי שמים פתוחים!
ביום זה קיבלנו את התורה ברצון, ולכן זהו זמן מסוגל לבקש בקשות רוחניות לעליה ולהצלחה בלימוד התורה הקדושה. לבקש מהשי"ת שנזכה לשבת באהלה של תורה, ללמוד ולהתענג ממנה, כי בקשות רוחניות שכאלו - בודאי מתקבלות באהבה וברצון. נשתדל, אפוא, לקיים את מצוות היום בהידור, אך בד בבד עם זאת, להשקיע בתפילות, על גשמיות ורוחניות גם יחד, ונזכה למילוי כל משאלות ליבנו לטובה. (דורש טוב - פורים).

בתפילה אפשר לסדר הכל

ויש להמשיל את הדבר לנוהג ב'עולם הזה', שאף העשיר הגדול ביותר אשר לו ריבי רבבות דולר בבנק, אינו יכול להוציא משם אף לא פרוטה אחת כי אם על ידי צ'יק וכדו', כך נמי בשמים ממעל יש כביכול בנק של כל מיני ברכה ושפע, אך להוציא משם שפע ברכה על האי עלמא - אי אפשר כי אם על ידי צ'יק והוא 'התפילה'.

כל הפושט יד – כסף תחת כסף

שונה הוא יום הפורים משאר המועדים שיש לבני ישראל, שבימי הפורים יש לנו מצוה מיוחדת של מתנות לאביונים – מה שאין כן בכל החגים. אמנם יש בחג הפסח חיוב של 'קמחא דפסחא', אבל בפורים הוא חלק ממצוות החג, כפי שכתוב במגילה (ט, כב): "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים".
חז"ל כבר דנים בכך, שלעומת כל החגים, נותנים בפורים לכל הפושט יד (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד). למה היה להם לחז"ל לחדד דבר זה?
חכמינו מלמדים אותנו שהרבה צריך להתאמץ, כדי לזכות לעשות צדקה הגונה, עני הגון וצדקה ראויה הם זכות מיוחדת משמים, ולא כל פעם זוכים לכך. אולם בפורים יש סייעתא דשמיא מיוחדת לקיים את המצוה בהידור גם ללא טורח גדול. החידוש בפורים הוא, שגם אם העני אינו הגון כל כך, הצדקה שלימה בתכלית ההידור, שהרי לעומת כל השנה יש עכשיו מצוה לתת לכל מי שפושט יד; ואם כן, כל אדם בכל מצב הוא עני הגון וזכאי לקבל צדקה.
ולמה דוקא בפורים מופיע ענין זה - שאין צורך לחפש אחר עני הגון? כי המן ביקש להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, ואת מחשבתו הרעה ניסה לעשות באמצעות כסף שהעביר לאחשוורוש. באים חכמינו ואומרים: כסף תחת כסף - כולנו היינו נתונים להשמדה בגלל הכסף, כעת כולנו נתונים לחיים ולשלום בגלל הצדקה. זהו בעצם כופר נפש שכל איש ישראל זכאי וראוי לו.

יום פורים כיום מתן תורה

ומובא בגמרא (שבת פח.) שבזמן אחשורוש 'הדור קבלוה מרצון', שחזרו עם ישראל לקבל את התורה ברצון, נמצא שיום פורים הוא כיום קבלת התורה, שבזמן מתן תורה הקב"ה כפה על עם ישראל הר כגיגית כדי שיקבלו תורה שבעל פה, ובפורים קבלו את התורה באהבה וברצון. ובזה מבארים כי עם ישראל חטאו במה שנהנו מסעודתו של אחשורוש, ושתו שם יין נסך, וזלזלו באיסורים שהם מדרשת חז"ל - מדרבנן, וכאשר קיבלו עליהם את התורה שבעל פה – דרבנן מרצון, נעשה הנס ונתבטלה הגזירה.
ורמז יש לכך שיום פורים הוא כיום מתן תורה, 'פורים' עולה בגימ' 'הר סיני' ע"ה. ובכך יובן דברי הגמרא פסחים (סח:): אמרו על מר בר רבינא, שהיה מתענה כל השנה חוץ מיום מתן תורה ופורים ומעלי יומא דכיפורי.
ובשאילתות דרב אחאי גאון (ויקהל, שאילתא סז) שכתב "ועדיף יומא דפוריא כיום שניתנה בו תורה, כי הא דמר בריה דרבינא, הוה יתיב בתעניתא כולה שתא, לבר מן תרי יומי דעצרתא וכו'". ובהעמק שאלה שם (אות ו) פלפל בדבריו וכתב במסקנת דבריו, שהענין הוא משום דהדר קבלוה בימי אחשורוש, לכן חשוב יום פורים כעצרת יום שניתנה בו תורה, ומר בריה דרבינא לא התענה בפורים משום כבוד התורה.

ימי הפורים מסוגלים להכרית אויבנו וכל מבקשי רעתנו

הרה"ג מאיר צימרוט שליט"א מספר שהיה לו שכן, דמות מופלאה עד מאוד, שהגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר עליו שהוא אחד מל"ו צדיקים, ושמו היה הרה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל. הוא היה ברוסיה בתקופת השלטון של הצורר הנורא סטאלין ימ"ש, ונלחם בשמירת היהדות במסירות נפש נוראה עד מאוד. הוא היה חותך את הורידים שלו בערב שבת וחובש אותם בתחבושות, כדי שיהיה פצוע ולא יצטרך לעבוד בשבת במחנה הכפייה בסיביר. הוא ישב בכלא הרוסי במשך שנים בעוון, הפצת תורה. והנה, הגיע ליל פורים ולא היתה לו מגילה כשירה, אז הוא אסף את כל היהודים החבושים עמו בבית הכלא והתחיל לספר להם את סיפור המגילה: לפני למעלה מאלפיים שנה, היה צורר אכזר, המן הרשע, והוא רצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים והקב"ה הושיע את עם ישראל ע"י מרדכי היהודי ואסתר המלכה וליהודים היתה אורה ושמחה.
והנה, קם יהודי אחד ואמר בכעס: אתה מספר לנו סיפורים מלפני אלפי שנים, יש לנו כאן המן הרשע היום: סטאלין ימ"ש! וגם הוא זמם להשמיד את כל היהודים, שהרי בזמנו היתה עלילת שוא במוסקבה על הרופאים היהודים, שכביכול הם נותנים לחולים הרוסים תרופות מסוכנות כדי להמית אותם. והיה המון רוסי זועם שרצה להרוג את כל היהודים. ואז הרשע הזה הכין מכתב, שכביכול פונים אליו מאה ועשרים אנשי רוח רוסיים לסטאלין ימ"ש, ש'יציל' כביכול את היהודים מידי הפורעים. ומה הוא עשה? תכנן להעביר את כל היהודים לסיביר ובנה להם שם לאורך עשרות קלומטרים קראוונים ללא חלונות כדי ל'הציל' אותם מידי הרוסים. וכך אמר למקורביו, שחצי מהיהודים ימותו מקור בדרך לסיביר והשאר ימותו בקראוונים, עפרא לפומיה. ואתה הרב, מספר לנו כאן בכלא על המן הרשע של פעם? אמר לו הרב זילבר: סטאלין הרשע, השמיד עשרים מליון אנשים, אבל את היהודים הוא לא יצליח להשמיד! הוא בסה"כ בשר ודם, ואם הקב"ה רוצה - תוך חצי שעה הוא יכול למות! היהודי הזה, עוד יותר זעם על הרב ואמר: סטאלין הזה בשיא כוחו, הוא בן חמישים ואין לו אפילו שערה לבנה אחת, הוא הורג כל מי שרק מעלה את חשדו ואתה אומר לנו, שהוא יכול למות תוך חצי שעה? והרב השיב בריתחא דאורייתא וקבע נחרצות: הקב"ה הוא כל יכול ותוך עשרים דקות הוא יכול להמית אותו!!! והנה, לאחר עשרים דקות, פתאום שומעים קול המולה ממסדרונות בית הכלא. קצינים הולכים ובאים, סוהרים מתלחשים זה עם זה. מה קרה? סטאלין ימ"ש קיבל שטף דם במוח! במשך שלשה ימים לא התקרבו אליו מרוב שפחדו ממנו, היה כמו נבוכדנצאר הרשע שאמרו עליו (שבת קמט:) שכל זמן שהיה חי לא היה שחוק בפי כל בריה מרוב הפחד ממנו. ואומר הרב זילבר, שבכל הימים הללו אמר תהילים עד שלבסוף שמע שהרשע הזה התפגר ובא אל קיצו. (בספר תהילות יוסף יצחק עמ' 272 הביא מפי בעל המעשה).
יושב לו יהודי צדיק בכלא הסובייטי, כבר זמן רב שלא ראה את אור השמש, אבל הוא יודע מהו הכח העצום הטמון בליל פורים, הוא מאמין באמונה שלימה, שהקב"ה יכול להושיע ולהציל מהצורר הרוסי תוך פחות מחצי שעה! ואכן כך היה.
עוד מסופר כי באותה שעה, ישב לו נער בירושלים בליל פורים, נער מיוחד, שהיה אציל במידותיו ומתמיד בלימודו. לא היה יוצא בהפסקות לשחק כשאר החברים, ומעולם לא היה מכה את המן בשעת המגילה. והנה, באותה שנה, כאשר הגיע הבעל קורא להמן האחרון של המגילה, לפתע התחיל אותו נער להכות את המן במכות נמרצות שהיכה על הסטנדר. וכל הקהל הביט בו בפליאה, מה נשתנה הפורים הזה שפתאום הוא מתחיל להכות בו את המן ולא אמרו לו דבר. ובסוף התפילה נגשו אליו ושאלו לפשר הענין: והנער הצדיק השיב להם: עם כח התורה שלי אני מייחל ומצפה שכמו שהמן הרשע הזה מת, כך גם סטאלין הרשע הזה יתפגר השנה. ואכן כך קרה באותו פורים. וכן יאבדו כל אויביך ה'.

פורים מסוגל לאריכות ימים

מובא בספרים הקדושים שפורים הוא יום מסוגל לבקש בו על אריכות ימים ושנים. ורמז אמרו, 'מרדכי ואסתר', עולה בדיוק גימ' 'אורך ימים עושר וכבוד' (941). (עטרת ישועה ח"ד קיד ע"א ד"ה כימים).
עוד מובא בשם הגאון בעל החתם סופר זי"ע, מי שלומד ממגילה של לילה עד מגילה של היום, מובטח לו אורך ימים ושנות חיים. (עי' בספר דרושים ואגדות חת"ס הוצאת ירושלים תשנח דף רמה טור א).

מעלת יום הפורים - נסתרת מן העין

בסלונים היו אומרים בדרך משל, שפעם אחת היה מלך שרצה להעתיק את הארמון שלו למקום אחר. והנה, את כל חפצי תשמישו הצליחו להעביר למקום משכנו החדש, אבל הבעיה הקשה ביותר היתה כיצד להעביר את הכתר של המלך, הלא הוא שוה הון עתק, ואיך נעביר אותו ברחובה של עיר למקום משכנו החדש? הרי יש שודדים וליסטים וכולם לוטשים את עיניהם אל הכתר. מה עשו? לקחו עגלה פשוטה ביותר, ושם הניחו את הכתר וכיסו אותו בבלאי סחבות וסמרטוטים, ואז כל מי שראה את העגלה חשב שמובילים כאן סמרטוטים וכל מיני שמאטעס, וכך הסיח דעתו ממנה ובכלל לא חשב לבדוק מה יש מתחת לשמאטעס. (נתיבות שלום).
ובכן, גודל מעלתו של יום פורים עצומה כל כך, עד שאמרו רבותינו כי יום הכפורים נחשב כקטן לעומתו, וכמו שכתב הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה אות נח, כד), שאמרו בתיקוני הזוהר (תיקון כא דף נז ע"ב) על יום הכיפורים שהוא כפורים (כמו יום פורים) וידוע מי נתלה במי - קטן נתלה בגדול. כי פורים הוא ימי רצון הרבה יותר מיום הכפורים, כי הוא רב שלום האמיתי חותם כל הברכות! ע"ש. ולכן, כדי שלא יהיה קטרוג של השטן על היום העצום הזה שניתן לעם ישראל, וגם כדי שלא יבוא כל אחד וישתמש בכח העצום הזה מבלי דעת ויעשה בו ככל העולה על רוחו, על כן, כיסה הקב"ה את הכח הטמון בו והסתיר אותו מן העין. ולכן, בחרו ליום הפורים בעגלה פשוטה מאוד, שהרי הוא חל ביום חול רגיל, אין זה יום טוב, וגם לא חול המועד, אין בו איסור מלאכה ולא עושים בו קידוש, אלא יום פשוט לגמרי. וכיסו את העגלה הזו בסחבות וסמרטוטים, מסכות רעשנים, ספריי שלג, ספריי חוטים, קפצונים וכו'. אבל יהודי יודע שיש מתחת לכל הכיסויים הללו - כתר עצום ורב ולכן צריך לנצל את הזמן הזה היטב, בבחינת כל הפושט יד נותנים לו.

פרנסה בשפע לכל ימות השנה

כתב בספר עטרת ישועה (ח"ד קיד ע"א ד"ה כימים) שעל ידי ימי הפורים אנו ממשיכים פרנסה ושפע לכל ימות השנה, וז"ל: כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם... לעשות אותם ימי משתה ושמחה קיימו וקבלו עליהם... להיות עושים... את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם, בכל שנה ושנה (אסתר ט, כב-כז). הנה כאשר רמזנו אשר מרדכ"י ואסת"ר עולה גימ' אור"ך ימי"ם עוש"ר וכבו"ד. ניתן לומר עוד שכמו שבשעת מתן תורה בכוחנו להמשיך שפע על כל השנה, כי אם אין קמח אין תורה (אבות ג, יז), והכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם (פסחים סח:), היינו שנוכל לבקש בשעת מתן תורה גם על הפרנסה שמרומז בתיבת לכם. כמו כן בפורים דהדר קיבלוהו עלייהו בימי אחשורוש ברצון את דברי האגרת הזאת, שרומז על התורה. על כן נרמז בתיבת לעשו"ת (גימ' 806) שעולה ב' פעמים שלח"ן ועוד ל', שרומז למלכות שנקנה בל' מעלות, היינו שעל ידי שקבלו התורה ברצון זוכין לב' שלחנות תורה וגדולה במקום אחד, וזאת זכו על ידי שקיימו וקבלו שקיימו עתה מה שקבלו כבר בחג עצרת, אז זכו לב' שלחנות, כאשר כתבנו הרמז ש- ג' ימי הגבל"ה עם ח"ג השבועו"ת עולה אור"ך ימי"ם עוש"ר וכבו"ד, כמו כן עתה על ידי מרדכ"י ואסת"ר. ולא זה בלבד על יום זה נמשך שפע אלא על כל משך ימי השנה ממשיכין על ידי פורים פרנסה ושפע, תורה וגדולה במקום אחד, וזה מש"כ (אסתר ט, כז) "להיות עושים את ימי הפורים האלה בכל שנה ושנה". שיזכו בזכות זה לתורה וגדולה במקום אחד כמו בחג השבועות. עכ"ד.

ע"י מצוות פורים ממשיכים אור גדול

וביום זה נצטוינו מצוות יקרות, אשר תקנו רבותינו שבאותו הדור, לקבל עליהם ועל זרעם, להיות עושים את ימי הפורים האלה, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. ועל ידי מצוות הללו, אנו ממשיכים אור גדול, ומרבים את האהבה ואחוה, ובזה מכלים ומוחים את קליפת עמלק שבתוך ליבנו. ואמרו רבותינו, שבמצוות אלו, שהם המשכת השפע ומיתוק הדין מעל כל איש ישראל, יש בהם סגולות גדולות לפרט ולכלל.

מעלת התפילות והבקשות בפורים

וכתב בספר פלא יועץ (טברסקי פורים עמ' קח) נשגבה עד מאוד מעלת פורים וקדושתו, כי בכל הימים לא כל תפילה ראויה היא שתתקבל, אבל ביום הפורים כל המתפלל בכוונה בוקעת תפילתו רקיעים ומתקבלת לפני כסא הכבוד. ורמז לדבר, הוא האמור במגילה (ט, כה): "ובבואה לפני המלך", וידוע כי כל מלך המוזכר במגילה הכוונה הפנימית הוא למלך מלכי המלכים הבורא יתברך שמו, וזהו שעתה בפורים כל אחד ואחד מישראל כל מה שיבקש - ובתנאי שיבקש באמיתות לבבו - ואפילו אם יתפלל ביחידות, תפילתו ובקשתו באה לפני המלך מלכו של עולם ונענית.

לבקש ולהוושע

ובספר שם משמואל (ח"ב פורים עמ' קצו) כתב, הנה יש לדקדק במה שכתוב בפסוק (אסתר ה, יד): "ובבוקר 'אמור' למלך ויתלו את מרדכי עליו". אמאי לא כתיב 'תבקש' או 'תשאל' מהמלך, אלא "אמור" למלך שהוא לשון ציווי. ועוד יש להבין הנאמר בפסוק (שם ו, ד): "והמן בא אל בית המלך החיצונה 'לאמר' למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו". משמע שהמן היה אז במעלה גבוהה על המלך, וכמו שאמרו רבותינו (ילקוט שמעוני אסתר תתרנג) שעשה לו המן בימה למעלה מבימתו של המלך. וכמו שדרשו בגמ' (מגילה טו.) על הפסוק (שם, א): "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". שאמר מרדכי "גבה המן מאחשורוש", ולכך היה מצוה לאחשורוש כאילו הוא שולט עליו ומכריחו לעשות רצונו.
מכאן כל איש משכיל ישים אל לבו, היות בית המן ניתן לאסתר, "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (אסתר ט, א), והיה בכח אסתר לומר לאחשורוש את אשר יעשה. אם כן בכל פורים שמתעורר רשימו מזה, יש בכח כל איש ישראל לאמור למלך מלכי המלכים הקב"ה דרך אמירה וציווי כענין הצדיקים שגוזרים על הקב"ה והוא עושה, לתלות את המן ולמחות את שמו, מתוך לבו של עצמו על כל פנים, אך האמירה צריכה להיות לא מהשפה ולחוץ אלא בכל אות נפשו, ובאותו חשק ורצון נמרץ שהיה אז להמן לתלות את מרדכי, ואז בודאי אמירתו תעשה פירות. וזהו שאמרו חסידי קדמאי שבפורים יכול כל איש להִיוַשֵע ולהתברך. עכ"ד.

פורים מסוגל לרפואה ולפקידת עקרות

פורים לשון פריה ורביה, ובתלמוד מוזכר פורים בלשון "פוריא", אשר משמעו בארמית "מטה" אשר בוודאי מרמז על הכוח הנפלא של פקידת עקרות לפריון וישועת רחמים, ולזה רומז הכתוב (אסתר ט, כח): "וזכרם לא יסוף מזרעם". כלומר שימשך זכרו על ידי זרעו אחריו. (תורת אמת איגר פורים דף צג ע"א).
רמז נוסף לסגולת ימי הפורים להפקד בזרע של קיימא, הנה מגל"ה וצדק"ה גימ' זר"ע, נמצא שעל ידי מצות מגילה ומתנות לאביונים שזה צדקה זוכים לבנים. גם ירמוז מה שכתב בסוף המגילה (אסתר י, ג) "ודובר שלום לכל זרעו". להמשיך זרע של קיימא. (עטרת ישועה ח"ד קטו ע"ב).

שפע גדול לעם ישראל

ביום קדוש זה, יום הפורים יש המשכת רחמים וישועות על עם ישראל, כמו שהיה ביום הפורים בזמן מרדכי הצדיק, וממשיכים שפע של ישועה ורחמים מאותם מזלות שהם "נוצר" ו"נקה". רמז יפה רמזו על זה, במצות משלוח מנות, מנו"ת ר"ת ת'רין מ'זלין נ'וצר ו'נקה. ושפע זה יורד לעולם בזכות אסתר שעל ידה נעשה הנס. לכן "אסתר" גימ' "מזל נוצר מזל נקה" (661). (אורה ושמחה הורוויץ חנוכה עמ' נט).
מקבלים כפי ההכנה
הנה אף שביארנו שיום פורים הוא יום שפע וישועות לעם ישראל, אמנם ודאי שהדבר תלוי כפי ההכנה שהאדם עושה למטה כך נשפע עליו מלמעלה. ואמר על כך הרה"ק ר' אהרן מסטאלין זי"ע, מהפסוק במגילה (אסתר א, כא): "ויעש המלך כדבר ממוכן". המלך – הוא הקב"ה מלך מלכי המלכים (עי' מגילה טו: כל 'המלך' שבמגילה מרמז להקב"ה) עושה ומשפיע כל טוב ברוחניות ובגשמיות, כדבר ממוכן - כפי ההכנה אשר הכין האדם את עצמו, שאז נעשה כלי קיבול לקבלת ההארות וההשפעות הקדושות השופעות בכל היום הקדוש הזה, והשערים לא יסגרו עד הערב. (בית אהרן פרלוב לפורים דף סט ע"א).

אוצרות המלך פתוחים

למה הדבר דומה, למלך שפתח שערי אוצרות ביום אחד בשנה ובאותו היום כל הרוצה ליקח מאוצרות המלך את שנפשו חפץ יקח, ואוי לכסיל אשר בזה היום ששערי אוצרות המלך נפתחים ולא פנה אליהם רק ישן כל היום.
ומזה נלמד שבימי שבת וימים טובים ראוי כל אדם לשמוח בעבודת ה', ויעזוב הבלי העוה"ז. קל וחומר ביום פורים, ש'כל הפושט נותנים לו' (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד), ולא יבזבז זמנו בשינה, ונודע שאחד הטעמים שאדם יהיה שיכור הוא כדי שלא יבקש ויתחנן אל השי"ת שימלא בקשותיו. לכן יתאמץ האדם בלילה הקדושה של פורים וביום לבקש בקשות כי שערי שמים פתוחים.
וכן כתב האדמו"ר מקאמרנא זי"ע, בספרו נדבת פי (מותר שקלים סוף דף ח ע"א), אודות גודל מעלת קיבול התפילות בפורים: קיבלתי שבימי הפורים עולים כל התפילות לכתר בלי שום עיכוב ובלי שום דקדוק הדין! וסיים שם בלשון קדשו: כל זה קיבלתי בלחישה ונהייתי מהולכי רכיל מאהבת ישראל.

שערי שמים פתוחים

מספרים על יהודי ברוסיה שרצה קצת להתפרנס. דע עקא, בתוך רוסיה היה קשה מאד לעשות זאת, והוא החליט 'להבריח את הגבול' ולמכור שם את הסחורה.
הבעיה הגדולה היתה עם שומרי הגבול העומדים על משמרתם, ומי שנתפס מנסה להבריח סחורה אל מחוץ לגבולות המדינה, בלי לשלם מיסים, אחת דינו להישלח לסיביר הקפואה, ולעבוד שם בעבודת פרך, עד שנשמתו פורחת ממנו.
האיש לקח מריצה, מילא אותה ערמה גדולה של חול, וצעד לכיוון מעבר הגבול.
"מדוע אתה מבריח סחורה מחוץ לגבול?", רעם לעברו השומר.
"האם שילמת עליה מיסים כחוק?".
"מאימתי אסור להעביר חול החוצה?", ענה הלה בקור רוח. "מאימתי משלמים מיסים על חול?".
"כלום סבור אתה שאני טיפש שנולד היום?". רעם השומר. "תאמר מיד מה אתה מחביא בתוך החול!".
"אדוני השומר! אינני מבריח דבר בתוך החול. יש כאן רק חול, ותו לא!".
"ובאמת סבור אתה שאאמין לך?", צווח השומר, וציוה על היהודי לעמוד בצד.
השומר הביא מסננת, ובמשך שעה ארוכה פקד על היהודי לסנן את כל החול שבמריצה, אך לא מצא בו דבר. חול, חול, ורק חול...
"אתה יכול לעבור", סינן השומר. "על חול לא משלמים מיסים!"... כעבור כמה ימים, הסיפור חוזר על עצמו: היהודי מגיע לשער הגבול עם מריצה מלאה חול.
"מה יש כאן?"
"חול"
"ומה יש מתחת לחול? יהלום? מצלמה? שעון?".
"אין כלום! רק חול!".
"כלום סבור אתה שאאמין לך?".
העמיד את היהודי בצד. סננו את החול, והפעם במשך זמן כפול – אין כלום...
"תעבור, על חול לא משלמים!".
כעבור כמה ימים הסיפור חוזר על עצמו, וכעבור כמה ימים נוספים הוא שוב חוזר על עצמו. בכל פעם השומר מצוה את היהודי לסנן את החול, ולא מוצא בתוכו כלום.
פעם אחת, בסיומיה של בדיקה, אמר השומר ליהודי: "אני יודע היטב את תכניותיך! אתה מעונין לנהל נגדי 'מלחמת התשה'... עשר פעמים, עשרים פעמים אתה לא מבריח כלום, ואתה רוצה שאני אתייאש מלבדוק אותך, ואז תבריח את הסחורה... לא יתכן שכל כך הרבה פעמים תבזבז את הזמן שלך, ותעביר רק חול... ובכן דע לך, לא יעזור לך כלום! גם אם אעמוד כאן מאה שנה – לא תהיה פעם אחת שלא אבדוק אותך, ואסנן את כל החול שבמריצה"...
עברה שנה. היהודי ממשיך לעבור. השומר ממשיך לסנן. אף פעם אין כלום בתוך החול.
השומר כמעט ויצא מדעתו...
באחת הפעמים הוא פנה ליהודי: "האם תוכל לגלות לי מה הן תכניותיך האמיתיות? אני מבטיח לך בהן צדק שאם תגלה לי – לא אמסור אותך לידי השלטונות, ואף אתן לך לעבור 'חופשי' בלי לבדוק אותך"...
נענה היהודי ואמר לו: "אדוני השומר! כלום סבור אתה שאני מבריח חול? לא ולא! אני מבריח מריצות! את המריצות אני מוכר מחוץ לגבול במחיר מפולפל, ומזה אני מתפרנס"...
מה התברר? השומר התרכז בטפל, בחול, ולא הסתכל על העיקר: על המריצות!
רבותי! בפורים יש הרבה מאד 'חול'. הרחוב מלא בדברים טפלים ושטותיים, וחלקם אף מסוכנים מאד או מזיקים לבריאות. לצערנו הרב, יש רבים המתפתים להתמקד בחול הטפל...
זאת במקום להתמקד במריצה: פורים הוא יום המסוגל לריצה כלפי מעלה! בפורים "כל הפושט יד ומבקש רוחניות – נותנים לו"!
הבה נניח את הטפל ונתפוס את העיקר!
הבה ננצל את היום הנפלא והגדול הזה, לבקש מהשי"ת סיעתא דשמיא לעלות מעלה מעלה בתורה וביראת שמים.
נזכור: שערי שמים פתוחים ביום זה! (שוחר טוב פורים).

הפיל פו"ר – ישועה לכל ישראל

השם אהי"ה במילוי אלפין כזה: אל"ף ה"א יו"ד ה"א עולה קמ"ג. וב' פעמים השם הנ"ל במילוי אלפי"ן עולה פו"ר. להורות כי בימי הפורים נוכל להמשיך השפעה מעולמות העליונים, כי בהם נתגלה הקדושה משמות הנ"ל. וכמו כן בכל שנה ושנה בבוא העת הזאת נתגלה תמיד קדושה והארה משמות הנ"ל, ונוכל לפעול על ידם כל טוב וגאולה וישועה על ישראל, אמן. (עבודת ישראל לפרשת זכור).

גם חרבונה זכור לטוב

בספר דברי שמואל (סלונים דף קלא ע"ב) כתב בזה"ל: פורים הוא זמן השפעות גדולות, מהזמנים הנעלים ביותר. יש בפורים ענינים גבוהים עוד יותר משבת קודש, אמנם השבת ברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים, אך בפורים יש המדרגה המיוחדת שיכול כל איש ואיש להתקרב אל הקדושה, ורמזו זאת במה שאמרו (בברכות המגילה) 'וגם חרבונה זכור לטוב', אפילו מי שהוא בבחינת חרבונ"ה שנקרא רשע בגמ' (מגילה טז.) בכח הארת פורים גם חרבונה זכור לטוב, הטוב נכנס בו.
לדעת היטב כשמגיעים לזמנים גבוהים
הגאון המפורסם רבי חיים קרייזוירט זי"ע, רבה של אנטוורפן היה בשואה וניצל בניסי ניסים. והוא מספר, שפגש אותו שם יהודי זקן, שהיה לו המון כסף בבנק בשווייץ, ורצה שהכסף יגיע לבנים שלו. אותו זקן שיער שלא ישרוד את השואה ולכן פנה לרבי חיים ומסר לו את הקוד הסודי של החשבון בנק בשווייץ, וביקש ממנו שאחרי המלחמה יחפש איזה בן מבניו הנותרים, וימסור לו את הקוד הסודי, שיקח את הכסף. לאחר המלחמה, חיפש רבי חיים במשך עשרים שנה את אחד מבניו של אותו יהודי, כי זו ממש השבת אבידה, ולא מצא מאומה.
והנה, לאחר עשרים שנה, הגיע לבית הכנסת איזה עני מרוד, לבוש סחבות, ותוך כדי דיבור עם רבי חיים קרייזוירט התברר, שהוא אחד הבנים של אותו זקן. תיכף ומיד הוא רץ לביתו והביא את הקוד הסודי לאותו בן. לעני הזה, לא היה כסף אפילו לנסוע לשווייץ, אז הוא לקח גמ"ח ולווה כסף ונסע לשם וכשהגיע לבנק, נודע לו שיש שם שלשים מליון דולר. אז נענה רבי חיים ואמר: העני הזה למעשה כבר עשרים שנה היה עשיר, רק שהוא לא ידע מזה!! (עת הזמיר עמ' קכג).
ומכאן, ישמע חכם ויוסף לקח, שישנם זמנים מסוגלים מאוד, זמנים של עת רצון, שלפעמים האדם בעצמו אינו יודע עד כמה הוא רצוי בעיני המקום בזמנים הללו, עד כמה הוא עשיר מבחינה רוחנית ויכול להמשיך שפע רק אם יבקש מהשי"ת, בבחינת הרחב פיך ואמלאהו! ועל כן, צריכים להפנים היטב בליבנו, עד כמה אנחנו עשירים בזמנים הללו.